בארצות הברית נמצאת הקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם (5.2 מליון) לפי ההגדרה הגרעינית (כלומר, יהודים המייחסים חשיבות ליהדותם) ו6.7 מליון לפי הגדרה מורחבת (כל אדם בעל מוצא יהודי). מטרתי להביא יהדות זו על יתרונותיה וחסרונותיה לשיח הציבורי בישראל.
בכל הרשומות הושקעה עבודה מחקרית רבה, נא לא להעתיק אלא אם ניתן אישור בכתב ממני. אפשר ליצור עימי קשר בכתובת meirs9999@gmail.com.

מיט רומני Mitt Romney

בס"ד

מיט רומני נולד בדטרויט, 12 במרץ 1947 לאביו ג'ורג' ולאמו לנורה רומני. אביו לעולם לא סיים קולג', למרות זאת הוא הצליח להתקדם בחייו, עמד בראש חברת "American Motors", ואחר כך נבחר למושל מדינת מישיגן. ג'ורג' רומני ניסה גם להיבחר למועמד המפלגה הרפובליקנית לבחירות לנשיאות ארה"ב, אך נכשל.
רומני גדל במישיגן, והחל לצאת עם אשתו לעתיד, אן, כאשר היה שמיניסט. כשסיים תיכון בשנת 1965 הוא הלך לאוניברסיטת "סטנפורד" לשנה, ואחר-כך נסע לכשלושים חודשי שליחות מטעם הכנסייה המורמונית בצרפת.
ב-1969 התחתן מיט עם אשתו אן, ולשניים נולדו חמישה ילדים. החיים העבירו את הזוג מבחנים קשים, כמו חולניותה של אן, שאובחנה בשנת 1968 כחולה בטרשת נפוצה ולאחרונה החלימה מסרטן אלים.
כאשר חזר רומני מצרפת לארה"ב, הוא נרשם לאוניברסיטת "Brigham Young" שם סיים ללמוד בשנת 1971. אחר-כך פנה לאוניברסיטת הרווארד שבמסצ'וסטס, וקיבל תואר כפול במשפט ומנהל עסקים.
כאשר השלים את לימודיו האקדמאים ב-1975, פנה מיט לעסקים. לאט ובטוח הוא עלה בסולם עד כי בשנת 1984 ייסד את חברת ההשקעות המשגשגת "Bain Capital". תחת הנהגתו החברה השיקה ובנתה מאות חברות בין השאר: סטייפלס ודומינו'ס פיצה. החברה קידמה את מעמדו כאיש עסקים מוצלח והכניסה לכיסו הון רב.
בשנת 1994 ניסה רומני להיכנס לפוליטיקה, כאשר התמודד נגד טד קנדי הדמוקרטי על משרת סנאטור במדינת מסצ'סטס, אך הפסיד.
בשנת 2001 הוא נקרא לנהל על ההכנות למשחקי אולימפיאדת החורף בסולט לייק סיטי, עיר המורמונים. תחת ניהולו הפכו המשחקים להצלחה מסחררת שהובילה אותו להיבחר למושל מסצ'וסטס שנה לאחר מכן. בשנת 2006 הודיע מיט כי הוא לא ינסה להיבחר לקדנציה שנייה כמושל, אולם בשנת 2008 בישר רומני כי ינסה את כוחו בבחירות למעומד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב. למרות הקמפיין היקר שניהל הוא פרש כאשר ראה שאין לו סיכוי לנצח.

למה כן?
מיט רומני הוא איש עסקים מוצלח שמכיר את כלכלת ארצות הברית מבפנים. נתון זה יכול לסייע לו להוציא את העגלה מן הבוץ של המשבר הנוכחי. בנוסף, רומני הוכיח את יכולתו להתמודד עם משברים בארגון המשחקים האולימפיים בחורף 2001. בתחילה האירוע כשל מבחינה כלכלית וספונסרים ברחו ממנו, וצניחת מגדלי התאומים כחודש לפני פתיחת המשחקים הפכה אותו לסיוט בטחוני. כבר הועלתה הצעה להעביר את האירוע מארה"ב למדינה אחרת, אולם אז נקרא מיט לדגל והמשחקים זכו להצלחה מסחררת.

למה לא?
היחידים שעומדים בדרכו הם שבעה מתמודדים אחרים ומסורת של הפסדים (אביו והוא) בהתמודדות לנציג הרפובליקני לנשיאות. בנוסף, השתייכותו לכנסייה המורמונית, הנחשבת לכנסייה כופרת בקרב שאר הנוצרים האדוקים באמריקה, עלולה לגרום לו לקשיים מסויימים.

טוב לישראל וליהודים?
מיט שייך לכנסיה המורמונית שמעריצה ומוקירה את היהודים בכלל וישראל בפרט ללא סייג. ברור כי עובדה זו תשפיע רבות על פעולותיו במזרח התיכון. אף על פי כן, יש לזכור כי דעותיו של מיט נחשבות ימניות מאד ורוב יהודי ארה"ב שמאלנים או נוטים לשמאל. לכן קשה להעריך מה כוחו בקרב הקול היהודי.


מועמדים נוספים:
ניוט גינגריץ', מנהיג הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים לשעבר.
מישל בקמן, סנאטורית לשעבר.
טים פלנטי, מושל מניסוטה לשעבר.
רון פול, רופא ונציג בית הנבחרים של טקסס.
ג'ון האנטסמן, מושל יוטה ושגריר ארה"ב לסינגפור וסין לשעבר.

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

There really is very little difference between the various Republican candidates positions on Israel (with the exception of Ron Paul). In fact, there's very little difference between Democrats and Republicans regarding Israel. Republicans are more willing to support Israel publicly but in reality they still force Israel to continue peace negotiations with the Palestinians. The two worst presidents for Israel were Republicans, George H.W. Bush and Dwight Eisenhower. Lyndon Johnson was a Democrat and he had a very pro-Israel stance. The main factor which influences American president's decisions about Israel is foreign policy, public opinion(which is very pro-Israel) comes in a distant second. The reason is that Israel isn't such an important issue for most Americans and they don't pay attention to like they would pay attention to jobs or health care.What this means is that most presidents can do whatever they want with Israel and what all presidents want to do is negotiate a peace agreement so that America's reputation increases in the Arab world

פרסום תגובה